כל בו חצי חינם בע"מ ואח' נ' סופ שדרוג ואחזקת חניונים בע"מ ואח'

החלטה

בפני שלוש בקשות הטעונות הכרעה: בקשת הנתבעת 1 לארכה להגשת תצהירי עדות ראשית, בקשת התובעת לדחיית התביעה שכנגד ובקשתה החלופית של התובעת לחייב הנתבעת 1, בכובעה כתובעת שכנגד, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט.

1. התיק החל כתיק שגרתי למדי. התובעת הגישה תביעה כספית נגד הנתבעת 1, אליה צורפה לאחר מכן הנתבעת 2, והנתבעת 1 הגישה תביעה שכנגד נגד התובעת.

מדובר במיליוני שקלים.

2. לאחר מספר ישיבות מקדמיות ניתנה ביום 5.12.11 החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית, 60 יום לכל צד. התובעת הגישה תצהיריה ביום 21.2.12, כך שהמועד האחרון להגשת תצהירי נתבעת 1 חל ביום 21.4.12.

3. התצהירים לא הוגשו ובמקביל החלה סדרת בקשות מטעם עו"ד קוטלר, ב"כ נתבעת 1, להתפטרות מייצוג לאור העדר קשר עם הנתבעת 1 וחוסר יכולת לאתר את מנהליה.

הגם שכל בקשות ההתפטרות נדחו, ניתנו על ידי ארכות להגשת תצהירים מטעם הנתבעת 1: הראשונה- עד ליום 13.5.12 והשנייה - עד ליום 17.5.12.

4. עד למועד הישיבה שנועדה ליום 20.5.12 לא הגישה הנתבעת 1 תצהיריה, וביום הדיון התייצב מטעמה מייצג חדש ועתר לארכות. התובעת, לעומת זאת, עתרה לדחות את התביעה שכנגד, ולחילופין להורות על הפקדת ערובה.

5. לכאורה, לאור חלוף המועדים ולאור הוראות התקנות, אמורה הייתי לדחות את בקשת הארכה, לדחות את התביעה שכנגד, ולקבוע ישיבת הוכחות לבירור התביעה העיקרית. בהינתן דחיית התביעה שכנגד, היה מתייתר הצורף לדון בבקשה להפקדת ערובה.

דיון בבית משפט אינו תכנית כבקשתך, ועל בעל דין לקיים את החלטות בית המשפט ככתבן וכלשונן, על אחת כמה וכמה לאחר שקיבל ארכות לצורך כך. מחדל אי הגשת התצהירים מקבל חומרה יתרה עת הנתבעת 1 היא גם תובעת, ועת מנהלה נכח בדיון מיום 5.12.11 באופן אישי, והיה מודע להחלטת בית המשפט בדבר הגשת תצהירים. הזלזול בהחלטות בית המשפט אף מתבטא בהגשת תגובות מטעם הנתבעת 1 הנתמכות בתצהיר לא חתום.

אף על פי כן מעדיף בית המשפט להכריע בסכסוכים לגופם, להבדיל מכשל דיוני כזה או אחר הניתן לפיצוי בכסף, וההחלטה בבקשות תינתן מתוך מגמה לאזן בין הגורמים השונים.

6. סוגית האפשרות לחיוב תאגיד בהפקדת ערובה להוצאות, מוסדרת בסעיף 353א בחוק החברות, התשנ"ט-1999, בזו הלשון:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

על פי סעיף 353א האמור ניתן לבית המשפט שיקול דעת נרחב לחייב חברה- תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, אלא שקיימות חלופות אשר בהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה, אם החברה הוכיחה שביכולתה הכלכלית לשאת את הוצאות הנתבע או שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה.

בבקשות ההתפטרות מטעם עו"ד קוטלר נאמר פעם אחר פעם כי הוא אינו מצליח ליצור קשר עם הנתבעת 1 ועם מנהלה, וכי המנהל הנוסף ששמו הוזכר לא פעם, אינו מחזיק עוד במניות החברה.

הקשר עם מנהל הנתבעת 1 הושג רק לאחר שעו"ד קוטלר הפעיל חוקר פרטי.

הנתבעת 1 הגיבה לבקשה כשתגובתה נתמכת בתצהיר לא חתום, ואין בה דבר ממשי ממנו ניתן ללמוד כי לנתבעת 1 יכולת כלכלית או כי אין לחייבה מסיבה אחרת.

7. במקום לדחות את התביעה שכנגד בגין אי הגשת תצהירים, אני מעדיפה לבחור בדרך המכאיבה פחות והיא מתן ארכה בד בבד עם חיוב בהפקדת ערובה. בהחלטתי אבחין בין התביעה העיקרית- אשר הנטל להוכחתה מוטל על התובעת, לבין התביעה שכנגד- אשר הנטל להוכחתה מוטל על הנתבעת 1.

התוצאה

א. ניתנת ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית בעניין התביעה העיקרית כנגד תשלום הוצאות לתובעת בסך 20,000 ₪ אשר ישולמו עד ליום 20.6.12. יחלוף המועד וההוצאות לא ישולמו- לא יקובלו עוד תצהירים, והתיק יקבע להוכחות. תשולמנה ההוצאות תהא רשאית נתבעת 1 להגיש תצהירי עדות ראשית בכל הנוגע לתביעה העיקרית עד ליום 15.7.12.